<h1>סמ"ג לאוין סימן ד"ש</h1>
<h2>דף סז.</h2>
שלא יכנסו מצורעין למחנה ישראל שנאמר (במדבר ה' ג') ולא יטמאו את מחניהם ותניא בספרי (ריש פרשת נשא) למה נאמר בפרשה זו לפי שנאמר (במדבר י"ט כ') ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מישראל כי את מקדש ה' טמא עונש שמענו אזהרה מניין תלמוד לומר ולא יטמאו את מחניהם הרי זו אזהרה לטמאים שלא יכנסו למקדש, ותניא בפרק אילו דברים בפסחים יכול יהיו זבים וטמא[י] מתים משתלחים חוץ למחנה אחת תלמוד לומר ולא יטמאו את מחניהם תן מחנה לזה ומחנה לזה דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר אינו צריך הרי הוא אומר וישלחו מן המחנה וגומר יאמר טמא נפש ואל יאמר זב ואני אומר ומה טמא נפש משתלח זב לא כל שכן מה תלמוד לומר זב תן לו מחנה שניה, יאמר זב ואל יאמר מצורע ואני אומר זב משתלח מצורע לא כל שכן מה תלמוד לומר מצורע תן לו מחנה שלישית כשהוא אומר בדד ישב מחוץ למחנה מושבו (הכתוב) נותקו הכתוב לעשה (ע"פ יראים סי' רע"ז), אינו לוקה אם נכנס לירושלם [ו]כן פירש רבינו יצחק (תד"ה הכתוב), ורבי יהודה דורש בדד ישב שלא ישבו אפילו טמאים עמו, ושם תופס רב חסדא שיטתו כרבי שמעון אבל משמע שלא שמע ברייתא זאת מדלא אמר הלכה כרבי שמעון ואולי אם שמע אותה היה תופס שיטתו כרבי יהודה שהלכה כמותו לגבי רבי שמעון (עירובין מ"ו ב') כן נראה לי [ו]גם רבינו משה (ביאת המקדש פ"ג הל' ח' ע"ש בכס"מ) תופס שיטתו כרבי יהודה.
<h2>דף סח.</h2>
אמרינן בפסחים פרק אילו דברים תני תנא קמי דרב יצחק בר אבודימי ויצא אל מחוץ למחנה (דברים כ"ג י"א) זה מחנה שכינה ולא יבא אל תוך המחנה זה מחנה לויה לימד על בעל קרי שאסור במחנה לויה, ועניין לאו אחד הוא בכלל ולא יטמאו את מחניהם (במדבר ה' ג') תן מחנה לזה ומחנה לזה.
